דמותו של אדם חשוף חזה, ראש חשוף, כמו גם חייכן, היא המי-לו הסינית, שהיא גם גלגולו של בודהה. כמו גם, כמו בכל התרבות הסינית, יש לו מקביל ביפן הנקרא Hotei, שהוא גם אחד משבעת האלים למזל טוב, שלדעתו מביא שלום ושגשוג. הוטיי הוא גם טוב האושר, הצחוק וחוכמת השביעות רצון, והוא הפטרון של החלשים והילדים, מגדי עתידות, כמו גם ברמנים. הוטיי נבדל בדרך כלל על ידי גופו בפרופורציות נדיבות ובטן עגולה שנחשפת מתחת לחלוקים רופפים. בטנו הגדולה היא גם סמל לאושר, למזל, וגם לנדיבות.
כמה שמות אחרים שיש לו הם בודאי ופו-טאי, ודמות זו היא נזיר ואלוהות למחצה שהוכנסו לפנתיאון הזן הבודהיסטי. הוא כנראה חי בסביבות ה 10ה המאה בתקופת שושלת ליאנג. שמו מתרגם "שק בד" ומתייחס לתיק שהוא נושא כשהוא הולך בחופשיות. עם שקית המתנות שלו, הוא מוקף לעתים קרובות בילדים, והוא סמל לאושר חסר דאגות.
אופיו העליז, כמו גם אישיותו ההומוריסטית ואורח חייו האקסצנטרי, מבדילים אותו מרוב אדוני הדמויות הבודהיסטיות. הוא מוצג כמעט באופן קבוע מחייך או צוחק, כינויו בסינית "הבודהה הצוחק". הראיות הטקסטואליות העיקריות המצביעות על בודאי נמצאות באוסף של ביוגרפיות של נזירים בודהיסטים של נזירים, הידועות בשם "צ'ינג ט צ'ואן טנג לו", המכונה גם שידור המנורה.
במותו אי שם בין 901 ל -903, הוא דיקלם שיר אחד שגילה לכולם שהוא בעצם בודהיסטווה מייטריה בכריכה. מאייטרייה, כפי שמאמינים הבודהיסטים הסינים, הוא הבודהה העתידי, שעומד לחזור לעולם וגם יביא לאין -ספור פרטים לישועה.
הערות