מלאך ההפקר או שושנת הקעקועים של אין ההפקר

מלאך ההפקר, המכונה לעתים גם "ורד ההפקר", היא אחות שדה צבאית מהכינוי "מלאך הרחמים". האחיות של הצלב האדום במלחמת העולם הראשונה נשכרו למעשה בשיר אחד שכותרתו "שושנת ההפקר".

במהלך מלחמת העולם הראשונה, שטח ההפקר היה גם מרחב ממשי וגם פיגורטיבי. המקום הזה הפריד בין קווי החזית של הצבאות היריבים וכנראה היה המקום היחיד בו יוכלו כוחות האויב להיפגש ללא עוינות. במקום זה אירעה שביתת חג המולד הספונטנית של דצמבר 1914 ושם הכוחות היריבים עשויים להסכים באופן לא רשמי להסיר בבטחה את חבריהם הפצועים, או אפילו להשתזף בימים הראשונים של האביב.

הגרסה המקורית של שיר זה פורסמה בצרפתית בשם La Rose Sous Les Boulets מאת ליאו פייסט בשנת 1918, אך הגרסה האנגלית הידועה ביותר הופקה על ידי ג'ק קאדיגן וג'יימס אלכסנדר ברנן בסוף מלחמת העולם השנייה.

שתי התמונות של ורד ומלאך או "מלאך ההפקר" משולבות באמנות קעקועים שהיתה פופולרית גם במהלך המלחמה הראשונה, כמו גם במלחמת העולם השנייה. החיילים זכרו את אחיותיהם על ידי קעקועים שהראו את הנשים הרחמנות האלה, כשהן חובשות כובע אחות מסורתי ועליו הצלב האדום, לפעמים עם ורד כתפאורה. לפעמים אחיות אלה סיכנו את חייהן כדי לפגוע בפצוע והן הציעו חסד לחיילים שהיו רחוקים מבתיהם.

המוטיב של ורד ההפקר אינו ניתן לטעות. הוא כולל ראש גברת בסגנון בית ספר ישן כשהוא חובש כובע או כובע עם הצלב האדום כמרכזו. באופן כללי, יש צלב נוסף המשמש כרקע, ופניה של האישה בדרך כלל שוכנות באמצע ורד גבעול ארוך. אף על פי שמשמעותו המדויקת נסתרה במידה מסוימת במאה השנים האחרונות, העיצוב עדיין שומר על משמעותו הבסיסית כסמל להערכה בלתי מתמדת למטפלים בעולם.